כרמל

עַד מְהֵרָה עָמַדְתִּי עַל טִיבוֹ שֶׁל פֶּרַח זֶה. הַפְּרָחִים הַמְּצוּיִים עַל כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הָיוּ פְּשׁוּטִים מְאֹד, וְבהֶם רַק מַחֲרֹזֶת אַחת שֶׁל עֲלי כּוֹתֶרֶת. פְּרָחִים אֵלֶּה לֹא תָּפְשׂוּ מָקוֹם רַב וְלֹא הִפְרִיעוּ לְאִישׁ. בְּבֹקֶר לֹא עָבוֹת הָיוּ מוֹפִיעִים בֵּינוֹת לַדֶּשֶׁא וְהָיוּ נוֹבְלִים עִם עֶרֶב. יוֹם אֶחָד צָץ פרַח חָדָשׁ מִזֶּרַע שֶׁנִּשָּא בָּרוּחַ וְהִגִּיעַ מִמָּקוֹם בִּלְתִּי יָדוּעַ. הַנָּסִיךְ הַקָּטָן נָתַן עֵינוֹ עַל צִיץ זֶה, שֶׁלֹא הָיָה דוֹמֶה לַפְּרָחִים הָאֲחֵרִים הַמְּצוּיִים עַל כּוֹכָבוֹ.